כהן רמי נ' ד"ר אשר בלס

החלטה

לפניי בקשה לביטול החלטתי מיום 03/04/11, בגדרה קבעתי כי תביעת המבקש תמחק מאחר והוא לא הגיש את ראיותיו, וכי המבקש לא יהיה רשאי להשמיע עדים בתביעה הנגדית שהגישו נגדו המשיבים. כמו כן, לפניי בקשה מצד המשיבים למתן פסק דין נגד המבקש בתביעה שכנגד לנוכח העובדה שהוא לא הגיש את ראיותיו.

לצורך הבנת הבקשות אין מנוס מסקירת ההליכים שהתקיימו עד כה.

עסקינן במחלוקת הנוגעת לעבודות שיפוץ שביצע המבקש בביתם של המשיבים. המחלוקת האמורה הביאה לעולם שתי תביעות; האחת – תביעה שטרית שהגיש המבקש נגד המשיבים על יסוד שיקים שנמסרו לו במהלך העבודה, והשנייה – תביעה כספית של המשיבים נגד המבקש בגין הפרת הסכם הבניה. הדיון בשתי התובענות אוחד.

בישיבת קדם המשפט מיום 12/10/10 הצהיר ב"כ המבקש כי בכוונתו להגיש כתב תביעה מתוקן, ובהסכמת הצדדים ניתן לו פרק זמן של שלושים יום לצורך כך. ביום 08/12/10 ביקשו המשיבים לקבוע את התיק לדיון לנוכח העובדה שהתובע לא הגיש כתב תביעה מתוקן. ביום 12/1/10 הוריתי למבקש להשיב לבקשה אך הוא לא השיב. על כן, ביום 19/01/11 קבעתי כי בהעדר תגובה אני מניח שהמבקש זנח את כוונתו להגיש כתב תביעה מתוקן, והוריתי לצדדים להגיש את ראיותיהם בתצהירים.

המבקש לא הגיש תצהירים, וביום 22/03/11 הגישו המשיבים בקשה לדחיית תביעתו של המבקש בשל אי הגשת התצהירים, ולקבלת התביעה שכנגד. בו ביום הוריתי למבקש להגיב לבקשה, אך גם הפעם לא התקבלה ממנו כל תגובה. ביום 03/04/11 ביקשו המשיבים לקבל החלטה בהעדר תגובה, ובו ביום קבעתי כי בשל העובדה שהמבקש לא הגיש תצהירים הוא לא יורשה להשמיע עדים או להביא ראיות בשתי התובענות. כתוצאה מכך מחקתי מחוסר מעש את תביעת המבקש, תוך חיובו בהוצאות בסך של 8,000 ₪, וקבעתי ישיבת קדם משפט בתביעה שכנגד.

ביום 30/06/11 התקיימה ישיבת קדם המשפט ובמהלכה טען ב"כ המבקש כי הוא לא קיבל את החלטתי בדבר מחיקת התביעה העיקרית, וכי בכוונתו להגיש בקשה לביטול ההחלטה. המשיבים התנגדו בתוקף למבוקש, ברם חרף התנגדותם קבעתי כי המבקש יוכל להגיש תוך כשבועיים בקשה לביטול ההחלטה.

חלפו להם למעלה משבועיים, ובקשה לביטול ההחלטה לא הוגשה. כיוון שכך, הגישו המשיבים, ביום 17/09/11, בקשה למתן פסק דין נגד המבקש בתביעה שכנגד, כפי שכבר ביקשו בעבר. ביום 24/07/11 קבעתי כי אני מניח שהמבקש זנח את כוונתו להגיש בקשה לביטול החלטתי, והוריתי לו להגיב לבקשה למתן פסק דין נגדו.

גם בזו הפעם לא טרח המבקש להגיב, ועל כן הגישו המשיבים, ביום 15/08/11, בקשה למתן החלטה בהעדר תגובה. בו ביום הגיש גם המבקש בקשה לקבלת ארכה להגשת תשובתו לבקשת המשיבים. חרף התנגדות המשיבים נעתרתי לבקשה, ובעקבות כך הגיש המשיב את תגובתו לבקשה למתן פסק דין, אליה הוא צירף בקשה לביטול החלטתי מיום 03/04/11. בתגובתו טען ב"כ המבקש כי הוא הכין את הבקשה לביטול החלטתי במועד שנקצב, אך הוא שכח אותה בתיקו ולכן לא הגישה לבית המשפט. לדברי ב"כ המבקש נודע לו על הטעות רק כאשר קיבל לידיו את החלטתי הנ"ל מיום 24/07/11. לגופו של עניין טען המבקש כי לא ניתן לתת פסק דין נגדו בתביעה שכנגד לנוכח העובדה שעומדת לו הזכות לחקור את עדי המשיבים.

אחר הדברים האלה ביקשו המשיבים לקיים דיון בבקשת המבקש ודיון כזה התקיים ביום 27/12/11. במהלך הדיון נחקר ב"כ המבקש על תצהירו, ובסיומו הבהיר ב"כ המשיבים כי הם אינם עומדים על הבקשה למתן פסק דין בתביעה שכנגד. לפיכך נותרה להכרעה רק הבקשה לביטול החלטתי מיום 03/04/11.

השתלשלות העניינים שפורטה לעיל מלמדת על התנהלות לקויה ובלתי מניחה את הדעת מצד המבקש ובא כוחו. למעשה, מאז ישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 12/10/10, ועד 15/08/11 לא פעל המבקש בתיק, זאת למרות החלטות בית המשפט. בכך גרם המבקש לעיכוב ההליכים במשך יותר משנה (אם מביאים בחשבון את הדיון שנקבע בעקבות הגשת התגובה). המבקש לא הגיש כתב תביעה מתוקן למרות שהצהיר כי בכוונתו לעשות כן, והוא לא הגיב לבקשות המשיבים ולהחלטות בית המשפט. הסבריו של המבקש למחדליו אינם משכנעים כלל ועיקר. הטענה לפיה תובע איננו חייב להגיש כתב תביעה מתוקן נכונה, כמובן, אבל עליו לשאת בתוצאות הנובעות מהעיכוב שנגרם עקב הצהרתו שבכוונתו להגיש כתב תביעה מתוקן. הטענה לפיה המבקש שכח להגיש את הבקשה לביטול ההחלטה, גם היא איננה יכולה לפטור את המבקש מתוצאות מחדליו, וכך גם הטענה לפיה הוא לא ראה את החלטת בית המשפט מיום 03/04/11, שהרי את החלטתי הקודמת שהורתה לו להגיב לבקשת המשיבים הוא כן ראה.

לאור האמור נשאלת השאלה מה יעשה במבקש שלפניי אשר התרשל וגרם לעיכוב ההליכים במשך שנה ויותר ללא כל הצדקה של ממש.

אפשרות אחת הינה לאפשר למבקש להגיש את ראיותיו תוך פסיקת הוצאות נגדו. אפשרות אחרת הינה להשאיר את החלטתי על כנה ולהמשיך בהליכים. אני סבור כי הגם שנגרם למשיבים נזק בשל העיכוב בהלכים הרי שנזק זה איננו בלתי הפיך, בעוד שהותרת ההחלטה על כנה יכולה לגרום למבקש נזק בלתי הפיך, שכן הוא לא יוכל להגיש ראיותיו. על כן, הכף נוטה לביטול ההחלטה תוך חיוב המבקש בהוצאות הולמות בגין מחדליו. כפי שיובהר להלן ההוצאות שיפסקו הינן ללא קשר לתוצאות הסופיות של התיק ותשלומן בפועל יהווה תנאי לביטול ההחלטה (ראו – תקנה 201 מציעתא לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984).

אשר על כן, החלטתי מיום 03/04/11 תבוטל בכפוף לכך שעד ליום 21/02/12 ישלם המבקש למשיבים הוצאות בסך של 6,000 ₪. ב"כ המשיבים יודיע עד למועד האמור האם שולמו ההוצאות. היה וההוצאות ישולמו אזי יגיש המבקש את ראיותיו ותצהיריו בשתי התובענות עד ליום 01/03/12. כמו כן, עד ליום 01/03/12 ימציא המבקש למשיבים תצהיר גילוי מסמכים ערוך כדין. לאחר שיוגשו התצהירים אקבע ישיבת קדם משפט נוספת.

ניתנה היום, ו' בשבט תשע"ב, 30 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: